מבוסס על מאמר של Deryk Anderson
חלק מאנשי המקצוע שעוסקים בניהול מחזור החיים של ציוד בערך גבוה בתעשייה, ובכלל, שואל את עצמו לעיתים מה התאוריה שעומדת מאחורי שיטת העבודה שלו. האם יש כזאת? האם יש "תורה"? מרביתנו מוצאים את עצמנו ממשיכים בשיטה הנהוגה בארגון ורק לעיתים רחוקות אנחנו משנים. אבל האם יש משהו מקובל? מוסכם? מומלץ?
כולנו חושבים (במידה מסוימת של צדק) שהתעשייה שלנו ייחודית, שונה, לא ניתנת להשוואה לארגונים אחרים. אבל גם אם זה אכן כך, הבסיס של ניהול הציוד שלנו צריך להתבסס על תאוריה ברורה. הרי לא ייתכן שכל תעשייה תבנה מתודולוגיה שונה לתהליכי ניהול אחזקה.
למעשה כבר בסוף המהפכה התעשייתית יש בעולם לא מעט מערכים טכניים שדורשים ניהול של מחזור החיים שלהם. ללא ניהול נכון, ירידת הערך של המערכת מואצת, מחזור החיים מתקצר, והאובדנים בתפוקה ובאיכות, הולכים וגדלים.
התייחסות אקדמית לניהול אחזקה ניתן למצוא כבר מ 1963, אבל בין השנים 1975 וועד לתחילת שנות האלפיים, יש מבול (מאות) של פרסומים אקדמיים בנושא ניהול אחזקה, שרובם נעשו בשיתוף או על סמך נתוני תעשייה בפועל. אז מה הבעיה? הבעיה היא שאין גוף אחד מרכזי שמרכז ומתאם את הגישות או מסייע להבנה והטמעה. אל הוואקום הזה נכנסו לא מעט חברות ייעוץ והנדסה שחלקן פיתחו מתודולוגיות מרשימות, אבל כל אחת בתחום שלה ועם הלקוחות שלה. למעשה אנשי הניהול הטכני בתעשייה נותרו לבדם.
נראה שניתן לסווג את העבודות האקדמיות שעוסקות בניהול אחזקה לכמה גישות (אסכולות, Schools) יסודיות:
- הגישה התהליכית מסתכלת על ניהול האחזקה כעל סדרת תהליכים ניהוליים שניתנים לתיאור תהליכי סכמתי שאותם יש לתעד ולבחון ולשפר. היא משמשת בעיקר לאחזקת אתרים בתחומי ה FM (Facility Management) ופחות מקובלת בתעשייה עצמה.
- הגישה המתמטית מנסה לתאר את תהליכי מחזור החיים של מערכות בצורה מתמטית ולהגיע לקבלת החלטות על סמך נתונים ונוסחאות אילו. משמשת בעיקר לבחינת כדאיות כלכלית של תהליכים טכניים והנדסיים.
- גישת האמינות מנסה, בניגוד לשיטה המתמטית, להכניס שיקולים של אמינות מערכת כבר בשלבי התכנון. במקום לנתח נתונים וללמוד מהם הגישה הזו מנסה לבחון סיכונים וכשלים עוד טרם הופעתם ולתת להם מענה הנדסי כבר בשלבי התכנון של המערכת. RCM, FMEA, הן שיטות ניתוח שמשמשות בבסיס הגישה ולעיתים נעשה בהן שימוש גם בתעשייה הכללית. הגישה הזו מתאימה בעיקר לתעשיות שבהן משמעות כשל היא גדולה כגון תעשיות החלל והתעופה ואיתן היא גם התפתחה.
- גישת האיכות התפתחה עם התפתחות תעשיית הרכב ביפן במאה הקודמת, כשמטרתה לייצר מוצר איכותי במינימום של פחת ובזבוז. הגישה הזו משלבת בין התפעול לאחזקה, מקדמת צוותי חשיבה לשיפור תהליכים ופתרון בעיות ומנסה לייצר תהליכי שיפור מתמיד מתודולוגיים תוך מיקוד משותף של הייצור והאחזקה במניעת בזבוז. משמשת בעיקר בתעשיית הרכב אך לעיתים גם בתעשייה המסורתית באמצעות תהליכי TPM, קייזן, ועוד…
- גישת מצב המערכת מנסה לנטר את המערכת ולבחון מתי נדרשת התערבות או טיפול. גישה זו מפתחת כלים לניתוח נתונים כגון ויברציה, רעש טמפרטורה ועוד, ולנסות לנבא את תהליכי ההידרדרות והכשל.
- גישת ניהול העבודה (Work management) מתייחסת לניהול האחזקה כאל תהליך של תכנון, הכנה, ביצוע, ובקרה של פעילות טכנית. לתמיכה בפעילות זו נעשה שימוש בתוכנות ניהול אחזקה (CMMS) לצורך תמיכה בניהול ולצורך עיבוד וניתוח תובנות ונתונים.
רק בשביל להבהיר – אילו הן גישות אקדמיות, אסכולות (Schools), שכל גישה מייצגת קבוצה של חוקרים ושל עבודות אקדמיות. קשה בדרך כלל לקחת אותן כמו שהן אל עולם אחזקת המכונות בתעשייה בלי לעשות התאמות משמעותיות.
עכשיו בואו נוסיף לזה כמה מושגים שאנחנו שומעים בתחום הזה בשנים האחרונות כגון TPM, RCM, TPR, LEEN, קייזן, Six Sigma, Five S, ועוד. חשוב לציין שמרביתן של השיטות הללו הם בעצם כלים. כלים לסיוע בשיפור של ניהול האחזקה, ולא מתודולוגיות בסיסיות לניהול של טיפול במכונות.
אז ברור למה זה נראה ממש כמו ג'ונגל של תיאוריות, וברור גם למה הטכנאים הוותיקים שלנו לא ממש אוהבים את כל מילים הללו, בעיקר כשהן באות כל פעם מפיו של מנהל חדש שהגיע לאחרונה לארגון…
אחרי שראינו מהן הגישות האקדמיות הקיימות, ואחרי שהבהרנו שהטרנדים האחרונים בתחום הם רק כלי סיוע ולא ממש שיטות לניהול אחזקה. אנחנו תוהים היכן הארגון שלנו עומד, ואיך בעצם מתקדמים מכאן.
גם אם כל מפעל מייצר משהו שונה בטכנולוגיה שונה, בסיס הדברים די דומה. למרבית התעשייה יש תשתיות (במבנים, כבישים, ושטחי אחסון), למרבית הארגונים יש מערכות כלליות (אוויר דחוס, מים במגוון איכויות, בטיחות אש, קירור, חימום ואנרגיה). השוני הוא בדרך כלל בתהליכים הטכנולוגיים ששונים מחברה לחברה אבל בסופו של יום, כולנו מטפלים במערכות מכאניות, אלקטרומכניות, חשמליות, אביזרי ניטור ובקרה, אלקטרוניקה ומחשוב. כך שמרביתנו די דומים במהות. למעשה ניהול מחזור החיים של כל הנ"ל די דומה. מה שחשוב בבואנו לבנות מערך אחזקה הוא להבין את הגישות ואת הכלים, ולנסות להתאים את המערך הטכני לגישה הניהולית הנכונה עבורנו כמנהלים ועבור הארגון שלנו. ואחרי שהבנו שלמעשה אין תורה אחת שמלווה את כולנו בתהליך הבחינה והבנייה של מערך האחזקה שלנו, אנחנו מוכנים לשלב הבא – הקמת מערך אחזקה יעיל, גמיש, ורזה. על כך – בפרק הבא.